היש והאין - שתי מראות

בכול שיעור טאי צ'י אנו לומדים קצת את הפילוסופיה מאחורי הדרך המיוחדת הזאת. מאמר זה הוא סיכום אחד השיעורים

סיכום

כמו תמיד הטקסט הוא סיכום שלי ונקודת השקפתי המצומצמת על השיעור.

לא ניתן לשחזר את החוויה עצמה במלואה וברור שהיו עוד הרבה מאוד תובנות

גם שלי וגם של כל אחד מהמשתתפים.

כמו כל שיעור התובנות העולות הם עמוקות ומעניינות ונוגעות בכל רובד בחיינו.

הפעם עסקנו בשאלה הנוגעת לחווית ה"יש" לעומת חווית ה"אין".

"היש" הוא מאוד דומיננטי בחיינו, בתרבות שלנו. אנחנו יוצרים, עושים , חושבים, אוספים המון "יש". ה"יש" מנהל את חיינו ואנו מאוד מזוהים איתו, הוא ברור ובולט. את ה"יש" אנו רואים כביטוי

של היאנג ככוח אקטיבי בחיינו. כמתחילים אנו עושים את הקטה ממקום של "יש" זה טבעי ומובן, זה המקום שאנו מכירים וממנו אנו באים לפגוש את הטאי צ'י.

החוויה שמתפתחת עם הזמן היא מעבר מעשיה אקטיבית "ישית",

יאנגית במהותה, לתרגול יותר רך. ההופך לאט לאט לתרגול

התבוננות שבו ה"יש" הולך ומתעמעם והחוויה משתנה למקום של

"נוכחות מודעת בתנועה".

גם מבחינת לימוד המבוסס על שאלות בשלבים הראשונים של לימוד הטאי צ'י השאלות הן "יאנגיות", קרי חקירה ושאלות דרך המודע שצריכה גם להוביל לתשובה ברורה וחד משמעית. זהו

מאפיין נוסף של ה"יש" איסוף ידע וצבירתו. בתהליך השינוי לחווית ה"אין" אופן העיסוק בשאלות משתנה. צורת

השאלה, הכוונה מאחוריה, התשובה לשאלה, התחושה מעצם

השאלה. כולם הופכים להיות רכים יותר ופחות חדים. אין צבירה, אלא רק זרימה של שאלה שמתגלגלת בראש כמו יינן הטועם יין ביקב ומנסה להיות מודע מה הוא מרגיש. בצורה כזאת קבלת

תשובה לשאלה יכולה לקחת הרבה זמן ויכולה להיות יותר מתשובה מתאימה אחת.

ההסכמה להיות במקום הרך הזה היא עצמה כבר שלב מתקדם מלימוד.

"עליית היין" כתפישה ודרך מאפשרת בשלב מסויים את ביטול ההפרדה בין "האני" והסביבה ותנועת הטאי צ'י הופכת לזרימה רכה מותאמת בדיוק לסביבה הפנימית והחיצונית זהו ה"אין" במיטבו

שנוכח באותו רגע. אחת הדרכים הטובות לעשות זאת היא באמצעות תרגול עם בן הזוג.

בעבודה בזוגות אנו בוחנים את עצמו. לא מול בן זוג. אלא ביחד עם בן זוג.

בן הזוג הוא המראה שלנו השיקוף הוא מראה לנו את חולשותינו ואת החורים השחורים באישיותינו לאותם חורים אנו נפלים.

אלו חורים פיזיים ונפשיים. לדוגמא שמצליחים להזיז אותנו כל הזמן זה אומר שיש לנו חור. ושזה מרגיז אותנו זה עוד חור

הפעם נפשי(. לכן הבן זוג הוא המראה הכי טובה שלנו וזאת גם אחת הסיבות שאנו מתרגלים

כל שיעור עם בן זוג.

אחת הנקודת המעניינות מבחינתי בשיחה הייתה המשפט הבא:

"החופש להיות מי שאתה לא".

שבעצם עוסק בשאלה מהם גבולותינו? מה באמת יכולת השינוי שלנו?. מי אנחנו? האם אני באמת חופשי להיות מי שאני כן/ לא? האם אנחנו מוכנים לשחרר את עצמנו לחוות גם את "האפשרות האחרת"?

האם אנחנו מזהים את החופש שבזה?

אני חושב שזאת נקודת מפתח גדולה לחופש...להיות מי שאני

ולהיות גם מי שאני לא..... נקודה למחשבה ולחפירה  תהנו

 

נקודה אחרונה שעלתה נגעה לשאלות:

  • האם יכול להיות רך מידיי?

  • האם יש מקשיב מידיי?

גם כאן התפתח דיון שעסק ביחסיות בין יין ליאנג הביטוי של כל

אחד בכוח הנגדי. כי ברור שבתוך הרך צריך להיות קשה כביטוי

של רעיון היין-יאנג. בעוד היאנג מבטא כוח כאחד היין מבטא כוח כרבים.

כלומר היין קשור מאוד בנסיבות ובגורמים הקיימים באינטראקציה

באותו רגע.

לכן רך מידיי יבטא מצב לא מאוזן של עודף יין. מצב לא בריא בעולמנו הייאנגי מאוד באופיו.

אדם רך מדיי מאפשר זרימה אינסופית לתוכו וממנו יסבול מחוסר איזון שיפתר או כניסת יאנג )המייצר גבולות הרבה פעמים בצורת רגשית( או בהתפרקות טוטאלית. לכן מצב מאוזן יהיה רכות

גדולה בתוך מסגרת או יין בתוך יאנג כשהיאנג מייצר למעשה את הגבולות.

אנו רואים את זה יפה בתרגול הקטה שבה מסגרת התנועות מאוד ברורה ומאפשרת רכות גדולה בתוכה.

לגבי המקשיב מידיי זאת שאלה פתוחה מבחינתי וכמו שאני מציע הרבה פעמים לעשות וגם עושה בעצמי להשאיר את השאלה פתוחה ולחכות מה יעלה.

את תנועת היין- יאנג אנו מזהים בשתי דרכים, אחת בזמן האינטראקציה שיוצרת דיאלוג . והוא מאשפר התבוננות בגלל המתח בין ניגודים והשנייה בזמן שינוי והמעבר בין יין ליאנג.

ברגע שיש מתח בין ניגודים אנו נהיים מודעים ורגישים יותר.

לדוגמא בין שני אנשים שרוצים דברים שונים וצרכים לקבל החלטה קל לראות את תנועת היין יאנג. כמו בתרגיל הפושניג הנדס. שינוי ומעבר בין יין ליאנג הוא החיכוך בין גבולות הכוחות וגם

ברגע זה נתין להבחין יותר בקלות במערכת היחסים בין ניגודים שמשלימים. עד כאן להפעם

J

נתראה בשיעור הבא.

 " יש והאין" במחול היצירה, נכנסים ויוצאים מאיזון שוב ושוב.

שני כוחות- מבטלים זה את זה ומקיימים זה את זה.