אחרי שהנחנו את היסודות להבנת חלק מרעיונות הטאי צ'י אפשר לעבור לרעיון
הבנוי על בסיס הבנת אנרגית "אבן ומים":
אין כוח טוב או רע אין נכון או לא נכון. כל כוח "נכון למקום ולזמן הנכונים".
ולכן אומנות הטאי צ'י מתרגלת דבר נוסף ומרכזי, והוא השינוי.
שהוא למעשה היכולת לעבור מאנרגית אבן לאנרגית מים בקלות רבה ומהירות גדולה.
אין צורך להחזיק כלום ואין צורך לזרום לשום מקום.
הכל נכון לרגע המסוים שבו צריכה להתגלות אנרגית המים או האבן.
היכולת לזהות בדייקנות מתי להיות אבן ומתי להיות מים, לא להתנגד ולהשתנות על פי הנדרש באותו רגע זוהי האומנות האמיתית המסתתרת בתוך אומנות הטאי צ'י.
ככול שהדיוק רב יותר מתרגל הטאי צ'י מביא את גופו ורוחו לעוצמות גדולות יותר עד שכולו מהדהד את סביבתו ומותאם בדיוק על פי השינוי הנדרש בכל רגע.
יכולת השינוי משמשת לריפוי, בה מפרק המטפל את נוקשות המטופל על ידי הפיכת עצמו לאנרגית המים. ככול שהוא יודע להרפות את גופו ולחולל תנועת אנרגיה סביב אנרגית האבן שמביא המטופל, כך עוצמת הטיפול מתחזקת.
או ללחימה שבה הופך המתאמן עצמו לכוח האבן המושלחת בדיוק רב למקום הרך של אויבו. ככול שהרמה גבוהה יותר ומדויקת יותר נדרשת אנרגית אבן קטנה יותר להשיג את התוצאה הרצויה
השימוש ביכולת השינוי היא יכולת נרכשת המתפתחת מהאימונים לאורך שנים.
© נכתב על ידי גיא אריאלי
נוקשות מול רכות, זרימה ותאום מושלם לעומת יציבות חסרת פשרות. ארגון וסדר ברור מול שינוי וחוסר סדר. זרימה אין סופית מול החלטיות לא משתנה.
בכל אדם ובכל רגע שניהם קיימים. בכל אינטראקציה על האדם לבחור אם לשאוף לאנרגיית המים או לאנרגית האבן.
מעניין ששני כוחות אלו מתגלים בטאי צ׳י ומתורגלים כל הזמן.
התנועה זורמת בכל הגוף בהרמוניה נפלאה כמים הזורמים בנחל.
ובאותו זמן עקרונות המתלבשים על התנועה הם נוקשים וחסרי פשרות ועל התלמיד לשאוף לקיימם כלשונם ורוחם בדיוק רב.
רכות, מודעות, נוכחות פנימית מלאה, דיוק, סנכרון, תזמון ועוד...כל אלו הם "האבן" שסביבה מתאפשרת אותה איכות מפורסמת של הטאי צ'י.
האם בכלל יש צורך באנרגית אבן? על פי הטאי צ'י
שלמות נובעת משני כוחות משלימים ומנוגדים הנקראים יין יאנג. אלו הם כוחות המאפשרים את כל הקיים בעולם.
במקרה הזה הכוחות הם אבן ומים המבטאים בדיוק את רעיון היין יאנג.
למים אין את היכולת להזיז את האבן ממקומה לכן הם זורמים סביבה ולאט לאט מרככים אותה (מפרקים אותה) ואת הנוקשות שבה, עד שהאבן נכנעת למים. זהו תהליך שיכול לקחת מיליוני שנים אבל בסוף לא נשאר מהאבן כלום. קורה גם התהליך ההפוך, שבו האבן מנתבת את תנועת המים כרצונה ואף יכולה לחסום לחלוטין את תנועתם, כלומר אין יותר זרימה. האבן אומנם לא יכולה לזוז ממקומה על מנת ליבש (אין בה את אנרגית התנועה) היא מביאה עוד אבנים שביחד מתגברים על תנועת המיים ומפסיקים אותה.